למה אנחנו עוברים לחימום באמצעות אור אינפרא-אדום לשימוש בעגלות העבודה במפעלי שבבים
כאשר מעבירים שבבים או משטחי עבודה בין תחנות שונות בתהליכי עיבוד מתקדמים, חשוב מאוד שהטמפרטורה תישאר יציבה. במשך זמן רב, השתמשנו באוויר חם כדי לחמם את השבבים. אך בשנים האחרונות, אנחנו עוברים לשימוש בחימום באמצעות אור אינפרא-אדום, וההבדל הוא משמעותי מאוד.
העניין הוא בדרך שבה החום מגיע לשבבים.
הבעיה עם שימוש באוויר
חשבו על אוויר מחומם – צריך קודם לחמם את האוויר, ורק אחר כך האוויר יכול לחמם את השבבים. זה איטי. בנוסף, האוויר החם יוצר טורבולנציה. בחדר נקי מסוג Class-100, טורבולנציה היא בעיה גדולה.
אור אינפרא-אדום שונה – זו אנרגיה קרינתית שפוגעת ישירות בשבבים. זמן החימום יורד מדקות לשניות בלבד. כשאין צורך להתמודד עם אוויר חם, זמן העבודה יורד באופן דרסטי. לכן, אור אינפרא-אדום נמצא בשימוש נרחב במפעלים בעלי קצב עבודה גבוה. זה פשוט הגיוני.
הגדרת ההגדרות הנדרשות
כדי להשתמש באור אינפרא-אדום, צריך ציוד מיוחד. בדרך כלל אנחנו משתמשים בנורות קוורץ בעלות גלי אור קצרים. הן מסוגלות ליצור הרבה חום בשטח קטן.
היתרון הגדול? אין חלקים נעים – אין מאווררים, אין ויברציות. כך שאין חלקיקים זרים שעלולים להפריע במקום העבודה.
דבר אחד שצריך לשים לב אליו הוא מקור החשמל. אם משתמשים בנורות בעלות הספק גבוה – למשל, 2000 ואט או יותר לנורה אחת – צריך לוודא שהחוטים יכולים לעמוד בעומס. אחרת, עלולות להיות ירידות מתח שיפגעו ביכולת החימום.
החיסרונות
אור אינפרא-אדום אינו “קסם” – הוא דורש קו ראייה ישיר בין הנורה לשבבים. אם העומס על העגלה אינו אחיד, או אם יש משהו שחוסם את הדרך, ייווצרו אזורים קרים. אוויר מסוגל לאזן את הטמפרטורה, אך אור אינפרא-אדום לא עושה זאת.
צריך להיות קפדניים לגבי מיקום הנורות. אם הנורות לא נמצאות במיקום הנכון, הטמפרטורה תשתנה. זה דורש תכנון מראש, אך המהירות שמתקבלת שווה את המאמץ.