למה אנו משתמשים בייבוש באמצעות קרינת אינפרא-אדום לצורך ייצור חיישני מימן
כאשר מייצרים חיישני מימן, יש לנו משחק עדין של שליטה בחום. יש להגדיר את החומרים המוליכים והפולימרים בצורה נכונה, אך אם נדפיס עליהם יותר מדי לחץ, החיישן עלול להינזק. זו בעצם הליכה על חבל בין שתי צוקים.
לכן אנו משתמשים בייבוש באמצעות קרינת אינפרא-אדום. במקום לחמם את החדר באמצעות תנור גדול, קרינת האינפרא-אדום פועלת ישירות על החומר. זה יעיל יותר, מהיר יותר, ותואם את הדרישה לייצור חסכוני באנרגיה וללא עופרת.
אינפרא-אדום לעומת תנורים רגילים
חשבו על תנור חם רגיל – צריך הרבה אנרגיה כדי לחמם את האוויר ואת הקירות המתכתיים של התנור. זו בזבוז אנרגיה.
לעומת זאת, קרינת האינפרא-אדום משתמשת בקרינה אלקטרומגנטית כדי לגרום למולקולות בשכבת הציפוי של החיישן לזוז. זה קורה במהירות רבה. כך ניתן להגיע לטמפרטורה הרצויה במהירות, והציוד תופס פחות מקום.
אך היתרון האמיתי הוא שאין יותר בעיות של עיוות החומר. מכיוון שהחום מופנה בצורה מדויקת, אין עוד לחץ תרמי שעלול לפגוע בחומרים דקים.
התמודדות עם סטנדרטים ללא עופרת
התעשייה עוברת סוף סוף משימוש בחומרי לחימה המכילים עופרת ובחומרים מזהמים אחרים. אך יש בעיה: החלופות ללא עופרת דורשות טמפרטורות גבוהות יותר או “חלון תרמי” מסוים כדי שהחומרים יתחברו זה לזה.
עם קרינת האינפרא-אדום, ניתן להגיע לטמפרטורות הרצויות בלי לפגוע בחומרים שמסביב. בנוסף, ניתן לוותר על החומרים המזהמים שהשתמשנו בהם בעבר כדי שהחומרים יייבשו מהר יותר.
החלק הקשה
קרינת האינפרא-אדום אינה פתרון קסם – צריך להיות זהירים. צבע החומר ועוביו משפיעים על התהליך. אם שכבת הציפוי של החיישן מחזירה יותר מדי אור, גלי האינפרא-אדום פשוט נעקרים מהחומר, ונשארים אזורים שלא עברו ייבוש.
צריך לבחור את אורך הגל הנכון – גל קצר או בינוני – כדי שהחומר יתחבר כראוי. אם עושים טעות, החומר עלול להישרף בעוד החלק הפנימי עדיין רטוב. צריך קצת ניסיונות, אך לאחר מכן זה קל מאוד.